ת"א 2492/07

תקציר

התובע, אלון עדיקא, השקיע בפברואר 2000 אלף שקל במלון ארקדיה בירושלים, מתוך ציפייה לרכוש מחצית מהזכויות במלון המנוהל על ידי חברה, מלון ארקדיה ירושלים בע"מ, שבבעלות הנתבעים מאיר ויפית דבול. הסכם ההשקעה לווה בשורה של הסכמים לא ברורים ומנוסחים בצורה מעורפלת, שהובילו להקמת חברה חדשה, מלון ארקדיה 2000 בע"מ, שמעולם לא החלה לפעול. הצדדים חתמו גם על הסכם שכירות, שהתפרש כתשלום חודשי של 2,000 דולר לעדיקא כמקדמה על הרווחים הצפויים מהעסק. במשך כחמש וחצי שנים לאחר ההשקעה קיבלה עדיקא את התשלומים החודשיים, אך לא הייתה לה מעורבות רבה בפעילות המלון. בינתיים המשיכו בני הזוג דבול לנהל את המלון באמצעות מלון ארקדיה ירושלים בע"מ (החברה הוותיקה). האירוע הקריטי התרחש כאשר בני הזוג דבול מכרו מחצית ממניות החברה הישנה לדניאלה פס תמורת 150 אלף שקל, מבלי ליידע או לערב את עדיקה. עסקה זו סתרה את ההסכמים הקודמים בין עדיקא לבין בני הזוג דבול, שכן הם מכרו את אותן מניות לעדיקא. בית המשפט פסק לטובת עדיקא, בהתחשב בהתנהלותם של בני הזוג דבול כהפרת ההסכם וכמעשה של עשיית עושר ולא במשפט. נקבע כי עדיקא זכאית למחצית ממניות החברה הישנה, ולכן בני הזוג דבול היו אחראים לנזקים שנבעו מהמכירה לפס. סכום הנזק הוערך ב-150 אלף שקל, בניכוי 64 אלף שקל שכבר קיבלה עדיקא כמקדמות, כך שהיתרה נותרה 86 אלף שקל. בית המשפט גם הורה לבני הזוג דבול לשלם לעדיקא הוצאות בסך 20,000 שקל בתוספת מע"מ והחזר חלקי של אגרת בית המשפט. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 1.9.2009.