ע"א 393/22

תקציר

במקרה דנן, קיבל בית המשפט את הבקשה לעכב את ביצוע ההליכים למכירת נכס עד לתוצאות ערעור. ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע פסק דין אלא בהתקיים שני תנאים: סיכוי טוב לזכות בערעור ומאזן נוחות חיובי למבקש. בית המשפט הדגיש את חשיבותו של מאזן הנוחות, במיוחד לאור העובדה שמדובר בפינוי פוטנציאלי למגורים, דבר המקשה על השבת המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל. המבקש טען כי הנכס הוא דירת המגורים שלו, וזכויות הבעלות עדיין שנויות במחלוקת. בית המשפט הכיר במחדליו הקודמים של המבקש בתביעת זכויות, אך קבע כי אין בהם כדי לשלול את הצורך לברר את מצבן האמיתי של הזכויות, במיוחד נוכח פערים בתביעות החייב לאורך 17 שנה. המבקשת נתנה פסקי דין לפיהם החייבת ויתרה על זכויותיה, תוך הדגשת הצורך בחקירה נוספת. הנזק הבלתי הפיך הפוטנציאלי למבקש מאובדן מקום מגוריו היטה את הכף לטובתו, למרות ביטול הסכם מכר מותנה אפשרי ועיכובים בהליכי פשיטת רגל. בית המשפט לא מצא סיבה להעדיף את אינטרס ההסתמכות של הרוכשים על פני זכויות הקניין הנטענות של המבקש. יתר על כן, מכיוון שנדל"ן בדרך כלל מעריך, עיכוב הוא פחות שנוי במחלוקת מבחינה כלכלית. גם כונס הנכסים הרשמי תמך בעיכוב לבירור טענות, ובית המשפט החליט שלא להתנות זאת בערבות בשל מצבו הכלכלי הנטען של המבקש, דבר שעלול לפגוע בזכויות הערעור שלו. לפיכך, השהייה ניתנה ללא הוצאות, תוך הקפדה על בדיקה יסודית של טענות המבקש טרם ביצוע המכירה.