סע"ש 7970-10-19

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת במשך 19 שנים בבדיקת רכישות רכב, טען כי הוא שכיר ולא עצמאי כהגדרתו על ידי הנתבעת. השופטת הסכימה עם טענת התובע והכירה בו כשכיר, למרות אופן התשלום שבוצע לאורך השנים, שכן מרבית הבדיקות שנערכו נטו לכיוון מסקנה זו. מאחר שהנתבעת לא הוכיחה שכר חלופי, חושבו זכויותיו של התובע על בסיס התמורה הקבלנית בפועל שקיבל, שעמדה על 540 ₪ ברוטו ליום עבודה. השופט הורה לנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים, שישולמו בתוך 30 יום: - 220,405 ₪ כפיצויי פיטורים - 41,600 ₪ כהפרשות חלופיות לפנסיה (חלק מעסיק) - 39,960 ₪ למימוש חופשה - 15,176 ₪ כדמי הבראה - 9,331 ₪ כהודעה מוקדמת שפג תוקפה - 15,000 ₪ כפיצוי על פיטורים שלא כדין הסכום הכולל הגיע ל-341,472 שקל, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאותיו של התובע בסך 10,000 ₪. החלטה זו התקבלה על סמך הנסיבות הספציפיות של המקרה ולא שקלה את תום לבו של התובע, אם כי השופטת ציינה כי התנהלות התובע לאורך כל הדרך לא הייתה משכנעת.