עע"מ 4117/20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לסעד זמני שביקש המערער, אשר ביקש לעכב את ביצוע צו ההריסה המכוון למבנה שנבנה באופן בלתי חוקי. ההחלטה מונחית על ידי עקרונות החלים על בקשות לעיכוב ביצוע או סעד זמני בתקופת הערעור. במקרה זה, בית המשפט טוען כי מעמדו החלקי והלא למגורים של הבניין מרמז כי פיצוי המבקש, אם הערעור יתקבל, יהיה אפשרות ישימה. זאת ועוד, האינטרס הציבורי בקיום צווי הריסה ובאכיפת החלטות שיפוטיות נוטה לטובת דחיית הבקשה. יצוין, כי המשיבים הסכימו שלא להרוס את המבנה עד ליום 15.3.2020, על מנת לתת למבקש שהות להסדיר את ענייניהם. עם זאת, המבקש הפר הסכם זה בכך שהגיש עתירה מנהלית וביקש עיכוב ביצוע, דבר שגרם לעיכובים נוספים. בית המשפט מוצא התנהלות זו בעייתית, ומצביע על כך שהמבקש מנצל את ההליך המשפטי להמשך הבנייה הבלתי חוקית. כתוצאה מכך, בית המשפט מבטל את הסעד הזמני שניתן בעבר ודוחה את הבקשה לסעד ביניים, מבלי לחייב הוצאות.