ת"א 69329-06-17

תקציר

עניינה של החלטת בית המשפט בבקשה לעיקול זמני על דירת מגורים בבעלות הנתבעת, בעקבות תביעה כספית לניתוק אבני החיפוי החיצוניות בבניין משותף. התובעים, שהם דיירים בבניין, טוענים כי הנתבעת, יזמית נדל"ן, אחראית לנזק ולא נקטה כל פעולה לתיקונו. סכום התביעה הוא מעל 2 מיליון שקל, בעוד שווי הדירה עליה מבוקש העיקול מוערך במינימום של 4 מיליון שקל. הנתבע טוען כי טענות התובעים אינן מבוססות וכי הוא לא התחמק מאחריותו. עוד הוא טוען כי אין סיכון שיבריח את נכסיו לחו"ל או שלא יוכל לפרוע את החוב, שכן יש לו משאבים כספיים ניכרים ואין לו היסטוריה קודמת של אי פירעון. פסק הדין של בית המשפט מצדד בנאשם. נמצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות המצביעות על כך שהנתבע יתקשה לפרוע את החוב הנטען או כי קיים סיכון שיסתיר את נכסיו. השופט מציין כי עיקול זמני הוא אמצעי שנעשה בו שימוש במשורה ואין להעניקו כדבר שבשגרה. במקרה זה, התובעים לא עמדו בתנאים להטלת עיקול זמני. ראשית, אמנם קיימות ראיות המצביעות על חבותו של הנתבע, אך מצבו הכלכלי יציב, ואין סיכון מוכח שהוא יתחמק מתשלום. שנית, מאזן הנוחות נוטה לטובת הנתבע. עיקול יגרום לו נזק משמעותי למוניטין שלו ולדירוג העסקי שלו, במיוחד לאור העובדה שרוב הטענות נגדו טרם הוכחו בבית המשפט. בנוסף, מדגישה השופטת כי בית המשפט אינו מנגנון גבייה וכי קשיים פרוצדורליים בקבלת הסכום הנתבע אינם מצדיקים בהכרח עיקול. ההחלטה מכירה גם בזכות הקניין של הנתבע ובצורך להגן עליו, מה גם שהדירה המדוברת היא מקום מגוריו, ואין כל ראיה המצביעה על כך שבבעלותו נכסים נוספים בחו"ל. התובעים נדרשים לשאת בהוצאות הנתבע, בסך 2500 ₪, והעיקול מבוטל.