בד"מ 137/01

תקציר

הכרעת הדין מוצאת את הנאשם, עורך דין במקצועו, אשם בשני אישומים הקשורים למכירת זכות בנכס. האישום הראשון מתייחס לאי גילוי הנתבע לקונה כי המוכרים מערערים על זכויותיו בנכס בבוררות, ואי הבטחת החזרת המקדמה של הקונה בעת ביצוע העסקה. האישום השני הוא בגין אי כיבוד פסק בורר, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי, אשר הורה לנתבע להשיב את סכום המקדמה שקיבל מהקונה. הנתבע הורשע גם בכך שלא השיב לפניות הרוכש בנוגע לאי פירעון הפרס. בית המשפט קבע כי על הנתבע, כעורך דין, מוטלת החובה לנהוג בתום לב ולגלות עובדות מהותיות, דבר שלא עשה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע ניצל לרעה את אמונו של הרוכש, הטעה אותו ולא השיב לו את כספו – פעולות הפוגעות בכבודו של מקצוע עריכת הדין. באשר לאישום השני, קבע בית המשפט כי על עורכי הדין מוטלת חובה לכבד פסקי דין סופיים, ואי תשלום פסק הבוררות על ידי הנתבע, למרות שידע על כך, מהווה הפרה. טענות הנתבע, כי מעשיו היו פרטיים ולא מקצועיים, וכי פסק הבוררות אינו נכון, נדחו. בית המשפט הדגיש את הצורך של עורכי הדין לשמור על החוק ולשמש דוגמה, וציין את התעלמותו של הנאשם מכללי ההתנהגות החלים עליו. בעקבות זאת החליט בית המשפט להשעות את הנאשם מעיסוק בעריכת דין למשך ארבע שנים והורה לו לכסות את הוצאות הלשכה.