ת"א 25166-04-19

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעת נזיקין שהגישה מורה שהוטרדה מינית על ידי אחד מתלמידיה במהלך יום לימודים. התובעת טענה כי הנתבעים, מעסיקה והמוסד הרפואי האחראי לטיפול בסטודנטית, התרשלו ולא נקטו באמצעים הנדרשים למניעת הנזק שנגרם לה. הנאשמים טענו כי האירוע לא היה צפוי וכי לא ידעו על מסוכנותו של התלמיד. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו ומצא כי גרסתו של התובע לתקיפה אמינה. נקבע כי הנתבעים התרשלו כלפי התובע משום שידעו או היו צריכים לדעת על הסיכון הנשקף מהתלמיד, אך לא נקטו אמצעים סבירים למניעת התקיפה. המעסיק, הנתבע 1, לא סיפק סביבת עבודה בטוחה, והנתבעת 2, המוסד הרפואי, לא פיקחה כראוי על הקטין. עם זאת, בית הדין מצא גם כי החלטתה של התובעת לעזוב את עבודתה הושפעה מגורמים מעבר לתקיפה, כגון שחיקה ויחסי עבודה מורכבים עם הממונים עליה. בנוסף, מידת נכותה התפקודית לא יוחסה רק לתקיפה. בית המשפט פסק לתובע 30,348 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר ו-35,430 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים, שניהם בשיעור של 50% מהסכומים הנתבעים. כמו כן נפסקו לתובע 15,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד, 30,000 ₪ עבור עזרה מאחרים ו-130,000 ₪ עבור כאב וסבל. אשר לזכות ההחלפה, קבע בית המשפט כי הנתבע 2, המוסד הרפואי, אינו חסין מפני תביעת תובע 2 (המוסד לביטוח לאומי) לפי סעיף 328(ג)(2) לחוק הביטוח הלאומי. הסעיף מחריג תביעות נגד מוסדות רפואיים שעילתן היא טיפול רפואי, אך בית המשפט פירש אותו בצמצום, וראה בעילת התביעה של התובע רשלנות ולא טיפול רפואי. בסופו של דבר, בית המשפט חייב את שני הנתבעים במחצית מנזקי התובע כל אחד. בהתחשב בכך שתגמולי המל"ל כיסו את מלוא נזקי התובע, הנתבע 1 היה "חסין" מתשלום. עם זאת, הנתבעת 2, כצד שלישי, לא הייתה חסינה ועליה לשלם לתובעת 2 (מל"ל) 75% מסכום הנזק בהתאם לחלקה באחריות. כמו כן חויב הנתבע 2 בהוצאות המשפט של התובעים ובהוצאות העדים. בתוך כך, הן הנתבע 1 והן התובע 2 חויבו לשלם את הוצאות המשפט של הצד השלישי, הנתבע 3. כמו כן נדרשה התובעת לשלם לאוצר המדינה 3,000 ₪ בגין כשלים פרוצדורליים.