ת"א 30647-09-11

תקציר

מדינת ישראל הגישה תביעה נגד הנתבעים לבסס את זכות הבעלות שלה על חלקת קרקע לא מוסדרת ברמת הגולן, ששטחה כ-600 מ"ר, ולסלק את הנתבעים מהקרקע. המדינה טענה כי הקרקע, הממוקמת ב"תל אלריחאני" שבמג'דל-שמס, היא חסרת בעלים, ולכן שייכת למדינה מכוח חוק הקניין של המדינה. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי רכשו את הקרקע מבעליה הקודמים באמצעות הסכם כתוב (חג'א), והם הבעלים החוקיים. בית המשפט בחן את הראיות שהציגו הצדדים ומצא כי המדינה לא הביאה ראיות מספיקות לביסוס טענתה כי הקרקע הייתה חסרת בעלים. בתוך כך, הצליחו הנתבעים להפריך את טענת המדינה באמצעות הצגת הסכם היג'א מיום 2.3.05, אשר התווה את גבולות הקרקע ונקב בשמותיהם של הבעלים הקודמים. מספר עדים העידו כי הקרקע נרכשה מסבם של המוכרים, שעיבד את הקרקע בעבר. בית המשפט מצא עדויות אלה אמינות. בנוסף, עד המדינה המומחה לא הצליח לזהות במדויק את הקרקע המדוברת, מה שהעמיד בספק את כל טענת המדינה. מנגד, העד המומחה מטעם הנתבעים סיפק מפת מצב והסביר את גבולות הקרקע שבמחלוקת, התומכת בטענת הבעלות של הנתבעים. בית המשפט הגיע למסקנה כי המדינה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, בעוד הנתבעים הצליחו להוכיח את רכישתם כדין את הקרקע. לפיכך דחה בית המשפט את טענת המדינה וקבע כי הנתבעים הם הבעלים החוקיים של הקרקע. בעקבות זאת הוסר צו המניעה הזמני נגד הנתבעים, והמדינה חויבה לשלם לנאשמים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 50 אלף שקל. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והיה אמור להיאכף בהתאם.