רע"א 996/23

תקציר

בפסק הדין דחה בית המשפט את בקשת הבנק למתן רשות ערעור על חובתו לאתר בעלי חשבונות רדומים לפי סעיף 13ב(א) לפקודת הבנקאות. בית המשפט הדגיש את חובתו של הבנק להשתמש באמצעים כגון פנייה במרשם האוכלוסין לאיתור כתובות העו"ש של בעלי החשבונות, כפי שקיבלו חיזוק מהחוזרים משנת 1983 ומ-1998. למרות טענות הבנק על נקיטת אמצעים סבירים, כגון שליחת מכתבים ושימוש במרכז איתור, הוא לא הפעיל די הצורך את כל המשאבים העומדים לרשותו, ובפרט את מרשם האוכלוסין, שנקבע כי הדבר נחוץ וסביר. בית המשפט ציין כי במשך למעלה מעשור הבנק לא ניסה לאתר כראוי את כתובתו הנוכחית של המשיב, תוך הסתמכות על דרכי התקשרות מיושנות בלבד. טענות הבנק בדבר גישה מוגבלת למרשם האוכלוסין נמצאו בלתי מבוססות. בית המשפט מצא כי תובענה ייצוגית היא הדרך המתאימה ביותר להתמודד עם הסוגיה בשל פערי המידע והכוח בין הבנק ללקוחותיו, והדגיש את חוסר המודעות של בעלי החשבונות לחשבונותיהם הרדומים. משכך, נדחה ערעור הבנק, והוא חויב בכיסוי הוצאות המשיב בסך 20,000 ₪. בית המשפט קבע כי קיימת עילה סבירה להמשך התביעה הייצוגית, דבר המרמז על כישלונו העקבי של הבנק להתייחס באופן אחיד לשאלות נפוצות בנוגע לחשבונות רדומים.