רע"א 8855/13

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין הכרה בנכות של אדם ותשלום רטרואקטיבי של קצבאות. המבקש, ששירת בצה"ל במלחמת יום הכיפורים וסבל מתסמיני חרדה, תביעתו הראשונית לקצבת נכות נדחתה בשנת 1978 בשל מגבלת זמן של שנתיים. הוא עתר שוב בשנת 1999 והוכר כבעל 30% נכות, אשר הוגדלה מאוחר יותר ל -50% לאחר ערעור. בשנת 2005 דרש המבקש תשלום תגמולים רטרואקטיביים לשנים 1973-1998, אך המשיב (ככל הנראה גוף ממשלתי) דחה. לאחר הליך ערעור ממושך, החליטה ועדה לטובת המבקש בשנת 2010, והניעה את המשיב להעריך את אחוזי הנכות לתקופה הקודמת. המבקש ערער על החלטת הוועדה בעניין אחוזי הנכות, אך הערר נדחה. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט קמא, אשר דחה אף הוא את ערעורו, מה שהוביל אותו להגיש בקשה למתן רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור בנימוק שהיא אינה מעוררת שאלות בעלות חשיבות כללית או ציבורית וכי לא ייגרם עיוות דין ללא התערבות בית המשפט. טענות המבקש, המופנות ברובן להחלטת הוועדה הרפואית העליונה, אינן מלמדות על פגמים משפטיים בהתנהלות הוועדה. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המבקש בדבר "הפחתה רטרואקטיבית של הנכות" וקבע כי החלטת הוועדה מנומקת כראוי. פסק הדין מכיר גם בנסיבות חייו הקשות של המבקש, אך מדגיש כי בית המשפט אינו יכול להתערב בקביעות רפואיות-עובדתיות של גורמים מקצועיים. מאחר שהמבקש לא הוכיח פגמים כלשהם בהליך הוועדה, נדחתה בקשת רשות הערעור.