בש"פ 8291/15

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור בחלקו. יש די ראיות לכאורה כדי להרשיע את המערער בנוכחות בזירת הדקירה. הראיות, בעיקר מחקירותיהם של תאמר ואניס אבו זעילה, מציבות את המערער בזירת הפשע בעת הדקירה. עם זאת, השופט מדגיש כי עוצמת הראיות אינה גבוהה במיוחד. באשר לטענה כי המערער היה חמוש בסכין, מצדד השופט במשיב, תוך שהוא מצטט את גרסתו הראשונה של תאמר לאירועים ואת הצהרת אמו של המנוח. מאידך גיסא, השופט מכיר בשיחותיו של המערער עם המודיע, דבר המעיד על נכונותו של המערער "לקחת על עצמו את התיק". שיחות אלה אינן מנקות את המערער באופן מוחלט מהאישומים, אך גם לא ניתן לראות בהן ראיה חותכת לאשמתו בשל מורכבות הניתוח הנדרש לפרשנותם. ראיה נסיבתית זו חלשה מטבעה, והשופט מדגיש כי הנטל המוטל על המשיב הוא רק להוכיח סבירות סבירה להרשעה. השופט בוחן את האפשרות לשחרר את המערער או להחזיקו בפיקוח אלקטרוני בשל החולשות המובנות בראיות. השופט מדגיש את חומרת העבירה ואת הסכנה הנשקפת ממנה, כלומר פיקוח אלקטרוני ויתר התנאים המוצעים צריכים לעבור רף גבוה מאוד. שירות המבחן יערוך תסקיר לבחינת האפשרות לעצור את המערער תחת פיקוח אלקטרוני. הדו"ח יוגש לבית המשפט המחוזי להמשך הכרעה. המערער יישאר במעצר עד אז.