ת"צ 46590-09-20

תקציר

פרשת שסטוביץ' מדגישה את המתח בין היתרונות של יישוב תובענות ייצוגיות לבין הפוטנציאל של תובעים מייצגים להגיע לפשרות לא מספקות. כדי לאשר הסדר פשרה, על בית המשפט למצוא אותו ראוי, הוגן וסביר, בהתחשב באינטרסים של חברי הקבוצה הייצוגית. בנוסף, הסדר הפשרה חייב להיות הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון המחלוקת. סעיף 19 לחוק התובענות הייצוגיות מפרט את השיקולים לאישור, לרבות הפער בין הסעד המוצע לסעד הפוטנציאלי, התנגדויות, שלב פרוצדורלי, סיכונים וסיכויים, ויכולתו של בית המשפט לחייב את חברי הקבוצה הייצוגית. במקרה זה, בית המשפט אישר הסדר פשרה הכולל החלפת מנוע חד פעמית או החזר כספי עבור תיקוני רכב, לטובת כ-5,500 בעלי רכב עם מנוע 1.5 ליטר. ההסדר, המציע יתרונות משמעותיים, נמצא כמשרת את האינטרסים של חברי הקבוצה, ופותר ביעילות סוגיות טכניות מורכבות ללא ודאות של הצלחה במשפט. בית המשפט פטר את המבקשים מתשלום המחצית השנייה של האגרה, תוך הכרה במאמצי הצדדים ובמשאבים שנחסכו להם. בית המשפט אף אישר את בקשת הצדדים לפטור ממינוי בודק, נוכח העלויות המיותרות, והתועלת לחברי הקבוצה המשקפת את הסיכונים והסיכויים. המבקשים יקבלו שכר טרחה בסך 20,000 ₪ כל אחד, ובא כוח המבקשים יקבל שכר טרחה בסך 163,800 ₪, כאשר 75% ישולמו עם מתן פסק הדין והשאר לאחר תקופת הפשרה, בהתאם לשיעור המימוש. ההסדר, החל על קבוצה מוגדרת, מחייב את דלק מוטורס למסור נתוני רכב למשרד התחבורה ולהודיע לבעלי הרכבים. המבקשים פטורים מהמחצית השנייה של האגרה, והסדר הפשרה יבוצע כמוסכם. פסק הדין נשלח לצדדים ולמנהל בתי המשפט לרישום.