עמ"ש 11285-01-22

תקציר

לאחר ששקלו בכובד ראש את טענות הצדדים, לא מצאו השופטים כל הצדקה לטענות המערערים ולפיכך דחו את הערעור על כל טענות המשיבים. המערערים לא הביאו כל ראיה ממשית שתתמוך בטענתם כי הזכויות במשק לא הועברו למשיבים, בין בדרך של מכירה ובין אם במתנה. השופטים הסכימו עם המשיבים כי החווה הועברה אליהם במתנה מהחיים, בתנאי שהתקיימו התחייבויות מסוימות. רישום זכויות המשיבים ברשויות הרלוונטיות, לצד התקיימות התנאים האמורים, הוכיחו כי המתנה הושלמה במהלך חיי ההורים. הנה כי כן, הוראות סעיף 8 לחוק הירושה אינן חלות במקרה זה. זאת ועוד, קבעו השופטים כי פקע היתר המגורים של המערערים בחווה, ולפיכך תביעת הפינוי של המשיבים מוצדקת. השופטים פסקו גם לטובת המשיבים בעניין גביית דמי שימוש הולמים והוצאות אחזקת הבית, וקבעו כי תביעת המשיבים לתשלומים אלה תקפה עד למועד הפינוי בפועל. בנוסף, השופטים לא מצאו עילה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר בסוגיית המטרד, הנוגעות להתקנת מצלמות בחווה, ולכן דחו את הערעור גם בעניין זה. לפיכך, הערעור נדחה במלואו. המערערים חויבו לשלם את הוצאות המשיבים ביחד ולחוד בשיעור של 70,000 ₪, והערבות שהופקדה הייתה אמורה להיות מועברת למשיבים. השופטים סיכמו וציינו כי ניתן לפרסם את פסק הדין מבלי לחשוף את שמות הצדדים וכי יום שישי, 31.10.2022, יהיה מועד פרסום פסק הדין.