ב"ל 51082-01-19

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב השאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין תובעת לבין בעלה או החברה שבבעלותו, לצורך תביעת קצבת זקנה. התובעת טענה כי היא עובדת בעסק שבבעלות בעלה משנת 2013. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענה זו. לגופו של עניין, התובעת לא הגישה את כל תלושי השכר לתקופה המדוברת ולא הצליחה להוכיח כי קיבלה שכר או תנאים סוציאליים. יתר על כן, תפקידה בעסק היה מעורפל וקשה היה להבחין בין עבודתה כעובדת לכאורה לבין פעילותה כקרובת משפחה. ההסדר נראה פיקטיבי, וחוסר ההבחנה בין הכנסותיה העסקיות לבין משכורתה הנטענת לא איפשר לקבוע מהו שכרה בפועל. ככלל, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לקיומם של יחסי עובד-מעביד. לפיכך, החליטה השופטת כי לא היה קשר כזה בתקופה הנטענת, ותביעת התובע לקצבת זקנה נדחתה. ההחלטה התקבלה על בסיס מכלול הנסיבות, תוך עמידה באמות המידה הראייתיות המחמירות הנדרשות ליחסים בין קרובי משפחה. לא ניתן צו להוצאות, ולתובעת ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.