תה"ס 18041-08-19

תקציר

פסק דין מקיף זה מתייחס לשלוש טענות מרכזיות. ראשית, נדחתה טענת האם לאכוף היבטים מסוימים בהסכם הגירושין שהושג עם בן זוגה לשעבר, הנוגעים בפרט לחלוקת המשאבים. השופטת קבעה כי שני הצדדים הסכימו בעל פה לחרוג מהתנאים הנוגעים לחלוקת המשאבים ולא פעלו בהתאם להסכם הגירושין במשך מספר שנים. השופטת קבעה כי התנהלות הצדדים מצביעה על הסכמה לחרוג מהתנאים וכי אכיפת ההסכם המקורי תהיה בלתי צודקת. שנית, נדחתה גם תביעת האם למזונות מוגדלים בעקבות הגירושין. השופטת הכירה בכך שחל שינוי נסיבות בכל הנוגע לשהייה של הילדים עם כל הורה. עם זאת, השופטת לא קיבלה את טענות האם להגדלה, וציינה כי התביעה הוגשה שלוש שנים לאחר ההפרות הנטענות של הסכם הגירושין. השופט שקל גם את מצבם הכלכלי של שני ההורים וקבע כי כושר ההשתכרות של האב ירד משמעותית, בעוד שזו של האם עלתה. לבסוף, תביעתו הנגדית של האב לביטול או הפחתת מזונות התקבלה. השופטת קבעה כי חל שינוי נסיבות מהותי, בהסתמך על הכנסתו המופחתת של האב ועל הזמן הרב יותר שבילו הילדים עם האם. בהתאם לעקרונות שהותוו בפסק דין קודם (ע"א 919/15), התאימה השופטת את תשלומי המזונות. האב חויב לשלם עבור כל קטין 1,300 שקל לחודש, ובסך הכל 2,600 שקל לחודש, כולל הפרשות להוצאות העזר של הילדים. סכום זה חויב להיות משולם מיום מתן פסק הדין ואילך. בנוסף, חויבו הצדדים להשתתף באופן שווה בהוצאות הבריאות והחינוך של הילדים שאינן מכוסות על ידי הביטוח או החוק. עוד קבעה השופטת כי תשלומי המזונות החדשים ישולמו בנוסף לכל ההטבות שקיבלה האם ויימשכו עד הגיעם של הילדים לגיל 18, סיום התיכון או יציאה לשירות צבאי או לאומי, ואז יופחתו התשלומים לשליש מהסכום הנקוב. כמו כן, מאחר שתביעות האם נדחו וטענות האב התקבלו, חויבה האם להשיב לאב את הוצאות המשפט בסך 8,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום. השופט התיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.