דב"ע 5/97

תקציר

הערעור מתייחס לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולבקשת המערערים לקבל טיפולי פיזיותרפיה ללא הגבלה מקופת החולים (המשיבה מס' 1) לטרשת נפוצה, אשר נדחתה. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערים, והוביל אותם לערער לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה דחה את הערעור בקובעו כי חוק ביטוח בריאות, במסגרת חוק הביטוח הלאומי, אינו מתכוון לכסות את כל הצרכים הרפואיים אלא רק את הצרכים המחייבים והאפשריים מבחינה סוציו-אקונומית. החוק אמנם מחייב את קופות החולים לספק את השירותים הרפואיים המפורטים בחוק, אך הוא מתיר להן גם להציע שירותים נוספים. מאחר שהמשיבה מס' 1 הביאה ראיות לכך שסיפקה רק 12 טיפולי פיזיותרפיה בשנה לחברים במועד כניסת החוק לתוקף, לא יכול היה בית המשפט לפסוק לטובת המערערים. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי קופת החולים אינה מוסמכת לספק פחות טיפולים. בית המשפט ביקש ממשרד הבריאות וקופת החולים לשקול מחדש את בקשת המערערים בהתאם לסמכויותיהם על פי החוק, תוך התחשבות בעקרון שיקול הדעת הרפואי ובמצוקתם של המערערים. עוד צוין בפסק הדין כי שינוי סל שירותי הבריאות הקיים מחייב ביצוע ההליכים הקבועים בחוק. לבסוף, בית המשפט אישר כי אין לראות בפסק דינו היתר לקופת החולים לספק פחות מ-12 טיפולים בשנה.