בש"א 1205/93

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור על חוקיות ערעור שהגישו המשיבים על החלטת בית המשפט המחוזי ללא חופשה, בנימוק שההחלטה הנדונה לא "סגרה את התיק". בית המשפט קבע, כי המבחן לקביעה האם החלטה ניתנת לערעור בזכות (פסק דין) או ניתנת לערעור רק ברשות (החלטה אחרת) הוא האם הדיון בתיק הופסק. בית המשפט מצא כי למרות התיק המרכזי המתנהל בבית המשפט המחוזי, ההחלטה הנדונה סגרה את התיק בסוגיה הספציפית של ביטול פירוק זמני ובכך היוותה פסק דין. זה חל על חלק מהצדדים, וככזה, נתן להם את זכות הערעור. יתר על כן, בית המשפט הבחין בין עד לבין צד להליך, וקבע כי החלטה על שכרו של עד תחייב רשות ערעור, ואילו החלטה על שכרו של צד, כגון מפרק זמני, ניתנת לערעור בזכות, שכן היא מהווה פסק דין. טענת המערער השני כי התיק נסגר בעת ביטול פירוקם הזמני נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הם המשיכו למלא את החובות הנדרשות מתפקידם וההחלטה הסופית על שכרם ניתנה רק בחודש דצמבר 1991. משכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור על החלטת הרשם ואישר את זכותם של המשיבים לערער על החלטת בית המשפט המחוזי ללא חופשה.