ע"א 554/84

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שהעניקה למשיב מס' 1 בעלות חוקית בחלקת קרקע שנרכשה מהמערערת על פי הסכם משנת 1937. חרף עיכובים פרוצדורליים, לרבות חובות פרצלציה ורישום שלא מולאו על ידי המערערת, ציין בית המשפט כי המשיב מס' 1 שמר בעקביות על החזקה, ואף בנה בניין בידיעת המערערת. המערערת לא הצליחה להוכיח את שני יסודות השיהוי, שכן לא נמצאה כל ראיה להזנחה או לשינוי נסיבות הפוגעות במערער. יתר על כן, הטענות לא הועלו בזמן להגנתן, ובכך החלישו את הלגיטימיות שלהן. בצדק הגיע בית משפט קמא למסקנה כי הכספים שהפקיד המשיב מס' 1 לצורך רכישת המקרקעין לא בוטלו, ובכך חיזק את טענתו חרף היעדרותו מהמשפט. בית המשפט הוסיף הסתייגות בנוגע להשלכות המס על העברת זכויות במקרקעין למשיבה מס' 2, תוך הכרה באינטרס ההוגן שלה כפי שבא לידי ביטוי בהודעתו של המשיב מס' 1 למערערת. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות משפט של המשיבים.