בג"צ 578/82

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת העותר נגד אשתו, בה הוא טוען כי מספר החלטות שניתנו על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים ובג"ץ בנוגע לגירושיהם ולהליכי שלום הבית שבאו בעקבותיהם בטלות ומבוטלות מחוסר סמכות. בג"ץ קבע כי תביעת העותר היא מעשה של בית המשפט, ועל כן לא ניתן להגישה מחדש, וכי לבתי המשפט הנדונים נתונה סמכות שיפוט בעניינים הנדונים. כמו כן, בג"ץ לא יפרש החלטות של ערכאות אחרות, ועל העותר להמתין לתוצאות ערעורו לבית המשפט המחוזי בעניין מימוש דירת המגורים. פסק הדין מתייחס גם לבקשת העותר לבטל את הצו האוסר עליו לצאת מהארץ, וקובע כי צו כזה אינו יכול לכפות על העותר לבצע פסק דין, אך יש בו כדי להבטיח כי היעדרותו מישראל לא תעכב ביצוע פסקי דין או הליכים משפטיים, ויש להגבילה בזמן. פסק הדין מבטל את התנאי שהציב בית הדין הרבני הגדול המחייב את העותר להכשיר את דירת בני הזוג למגורים על מנת לאפשר לו לצאת מישראל, ומחזיר את הדיון לבית הדין הרבני הגדול לשיקול דעתו. ההחלטה ניתנה על ידי השופט ח' אנור, הנשיא י' כהן והשופט א' גולדברג וניתנה ביום 26.5.83.