ת"ט 13620-11-21

תקציר

בקשתו של הנאשם לחופשה כדי להגן על ביצוע שטר כדין נדחית מחוסר הצדקה. הבקשה אינה מפרטת פרטים ספציפיים החיוניים לביסוס עילת התביעה, וההגנות שהועלו אינן מבוססות ואינן מספקות. הנתבע טוען כי התובע כשל במילוי התחייבויותיו, אך טענה זו עומדת בסתירה להודאותיו ולמעשיו של הנתבע עצמו. ראשית, הנתבעת הודתה כי קיבלה טובת הנאה כלשהי ממסע הפרסום, ושללה את טענתה לכישלון מוחלט של התחשבות. שנית, הנתבעת לא כימתה את הנזקים שנגרמו לכאורה עקב מחדל התמורה החלקי של התובעת, ובמקום זאת העלתה טענות כלליות ולא מבוססות. שלישית, הנתבע הכיר בקיומו של החוב בהסכם פשרה, ולכן אין זה ראוי לבחון מחדש את הסוגיה. יתר על כן, הנתבע הודה כי השיק המדובר לא כובד בשל מחסור בכספים, דבר המצביע על חוסר עיקרון בסירוב לכבד את כל החובות והשיקים. טענת הכפייה של הנתבע בחתימת הסכם הפשרה נעדרת פירוט ואינה נתמכת. לבסוף, הנתבע המשיך לכבד את השיקים שניתנו לתובע לאחר איבוד שיק בודד, תוך סתירה לטענותיהם כנגד העסקה כולה. לפיכך, ההתנגדות נדחית, והתובע רשאי להמשיך בתיק ההוצאה לפועל, בעוד הנתבע מחויב לכיסוי הוצאות משפט.