רע"א 7390/13

תקציר

עניינו של פסק הדין הנדון בסכסוך בין מפרקניהן של שתי חברות, אייס אוטו דיפו בע"מ ואייס רשתות שיווק - מוצרי צריכה בע"מ (להלן: החברות), לבין בעלי השליטה בחברות, המשיבות 1 ו-2. המפרקים הגישו בקשה למתן הוראות המחייבות את המשיבים להעביר סכום כסף משמעותי לקופת הפירוק, אשר לטענתם נדרש לכיסוי תביעות חוב. המשיבים התנגדו לבקשה, בטענה שהיא אינה מתאימה לבקשה להוראות ויש לדחות אותה ולדון בה בבית משפט אזרחי. בית משפט קמא הסכים עם המשיבים ודחה את הבקשה, והביא את המפרקים לערער על ההחלטה. השאלה המרכזית שעמדה בפני ערכאת הערעור הייתה האם יש לסווג את החלטתו של בית משפט קמא כ"פסק דין" או כ"החלטה אחרת". הסיווג הוא קריטי משום שהוא קובע את הליך הערעור: על "פסק דין" ניתן לערער כעניין שבזכות, ואילו ערעור על "החלטה אחרת" דורש אישור מבית המשפט. המפרקים והכונס הרשמי טענו כי ההחלטה היא פרוצדורלית במהותה ויש לראות בה "החלטה אחרת", בעוד שהמשיבים סברו כי יש לסווג אותה כ"פסק דין". שופטת בית הדין לעררים, השופטת ליאת בנמלך, פסקה לטובת המשיבים וסיווגה את ההחלטה כ"פסק דין". השופט בנמלך סבר כי החלטתו של בית משפט קמא סגרה למעשה את הטענות שהובאו בפניו וסגרה את העניין, הגם שלגופו של עניין טרם הוכרעה. עוד צוין כי ההחלטה מחייבת פתיחה בהליך חדש בבית משפט אזרחי, אשר יהיה שונה מהותית מהבקשה למתן הוראות המוגש לבית המשפט בעניין פירוק. עוד הסביר בנמלך כי דחיית הבקשה למתן הוראות לא הותירה מקום לבית המשפט בפירוק להמשיך ולעסוק בנושא, ועל כן יש לראות בהחלטה "פסק דין". משכך, הורה בית הדין לעררים להמשיך בערעור כזכות וקבע מועד אחרון לתשלום שכר הטרחה הנדרש על ידי המפרקים. כמו כן תוארו סיווג ההחלטה והשלכותיה, לצד ההשלכות של אי עמידה בדרישת האגרה. פסק הדין נחתם בהתייחסות לצעדים הפרוצדורליים להתקדמות הערעור ולבקשת הדיון הדחופה.