ת"א 10622-04-12

תקציר

שתי משפחות רכשו בתים סמוכים בתל אביב בשנת 2008, מתוך כוונה לחלק את החזקה שווה בשווה. הנכסים, הממוקמים ברחובות אישכון ונחליאל, היו חלק מאותו גוש וכללו ארבע חלקות סמוכות. זמן קצר לאחר הרכישה נקלעו המשפחות למצוקה והתובעים הגישו בקשה לצו מניעה זמני שימנע מהנתבעים להמשיך בבניית הנכסים, בקשה שנדחתה. משהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה, מינה בית המשפט כונסי נכסים ושמאי שיקבעו את שווי הנכסים ויציעו פתרון. דו"ח הכונס ציין כי רישום הבית כבית משותף יהיה בעייתי בשל היעדר היתרי בנייה והמליץ על חלוקה בעין כרע במיעוטו. עם זאת, מדו"ח השמאי עולה כי חלוקה כזו תקטין את שווי הנכסים ולא תאפשר לצדדים לקבל היתרי בנייה. בית המשפט, בשים לב לסכסוך בין הצדדים ולחוסר האמון, פסק לטובת חלוקה בעין, שהייתה מקובלת על שני הצדדים, כאשר כונס הנכסים והשמאי מונו לביצוע החלוקה. בית המשפט הדגיש כי גישה זו, אף שאינה אידיאלית, היא המעשית ביותר, בהתחשב בנסיבות, ועודד את הצדדים לשתף פעולה כדי לחסוך זמן והוצאות. אם החלוקה בעין נכשלה, בית המשפט ימנה באי כוח הצדדים ככונסי נכסים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, בתקווה שיגיעו להסכמה.