עמ"נ 28020-05-18

תקציר

בקשתה של אזרחית אתיופיה השוהה בישראל באופן בלתי חוקי מזה כ-25 שנה, בקשתה למעמד קבע בישראל נדחתה מספר פעמים על ידי הרשויות הישראליות בנימוק של היעדר טעמים הומניטריים. לפונה, שהיה חשוך ילדים, לא היו קרובי משפחה בישראל או באתיופיה והוא התנדב בכנסייה האתיופית בירושלים. בקשתה נדחתה בתחילה משום ששהתה בארץ באופן בלתי חוקי במשך שנים, וקשריה לא נחשבו חזקים מספיק כדי להצדיק את הענקת מעמדה. על החלטה זו הוגש ערעור מספר פעמים, והתיק עבר דיונים רבים בבתי משפט שונים, לרבות בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. האחרונה פסקה לטובת המערערת, בקובעה כי אין לדחות את הבקשה ללא דיון ראוי, בהתחשב בייחודיות נסיבותיה. הוועדה הבין-משרדית בחנה גם היא את בקשתה, אך המליצה לדחותה, החלטה שאומצה על ידי ממלא מקום מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה כמעט שנתיים לאחר מכן. בית הדין לעררים דחה את הערעור שלאחר מכן, והביא את המערער לפנות לבית המשפט הגבוה לצדק. בית המשפט הגבוה לצדק, בפסק דינו, מצא את ההנמקה מאחורי ההחלטה לדחות את הבקשה לוקה בחסר והורה למשיבים לבחון מחדש את עניינו של המערער. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב של משרד הפנים בעניינים אלה, אך ציין כי הוועדה והרשויות לא שקלו די הצורך את כל הגורמים ההומניטריים שהוצגו לטובת המערער, כפי שפורט בפסק דינו הקודם של בית המשפט העליון. פסק הדין הורה על דיון מחודש בוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, בהתחשב בנסיבותיה הספציפיות של המערערת, לרבות התנדבותה, גילה, בריאותה והיעדר זיקה לארץ מוצאה. עוד הזכיר בית המשפט כי בתהליך קבלת ההחלטות של הוועדה היו ליקויים מסוימים והורה לוועדה להוציא החלטה חדשה, תוך התייחסות לכל השיקולים שהוזכרו, לאחר קיום דיון חדש. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך של 10,000 ₪.