עע"מ 3096/06

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בגבולות השיפוט שבין בג"ץ לבין בית המשפט לעניינים מנהליים בנוגע לסמכות לדון בעתירות בענייני תכנון ובניה. על פי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בענייני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, למעט החלטות הנוגעות לתכניות מתאר ארציות או מחוזיות. לפיכך, לבג"ץ שמורה סמכות השיפוט הבלעדית על תכניות כאלה. הערעור בפני בית המשפט מבקש לערער על החלטה שהתקבלה במהלך ההליך התכנוני שהוביל לאישור תכנית מתאר מחוזית. המערערת טוענת כי רק פגיעה ישירה בתכנית עצמה מצויה בגדר סמכותו של בית המשפט העליון, בעוד שהחלטות אחרות הנוגעות לתוכנית ניתנות לדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, בית המשפט חולק על כך וקובע כי לבית המשפט לעניינים מנהליים אין סמכות לדון במקרה זה. פסק הדין מבוסס על ההבנה כי כל הליך התכנון הסטטוטורי, לרבות החלטות המתקבלות טרם אישורה של תכנית מתאר מחוזית או ארצית, צריך להיות בסמכותו של בג"ץ. זאת בשל חשיבותן והשלכותיהן של תוכניות כאלה. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש צורך בגבול שיפוטי ברור וודאי ודוחה את הערעור, תוך שמירה על סמכותו הבלעדית של בג"ץ בהתקפות ישירות על החלטות הנוגעות לתכניות מתאר מחוזיות או ארציות.