ת"א 1927/99

תקציר

התובעים, בעלי מספר חלקות קרקע, שכרו את שירותיו של הנתבע, עורך דין, שייצג אותם בהליכים משפטיים שמטרתם לערער על שינוי ייעוד קרקעותיהם, שמנע מהם לבנות עליהן, ולתבוע פיצוי על הנזק שנגרם להם כתוצאה משינוי זה. עורך הדין אמנם ייצג את התובעים במשך מספר שנים בעתירות ותביעות לפיצויים, אך בסופו של דבר לא הגיש בשמם תביעת פיצויים לבית המשפט המחוזי בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. התובעים תבעו את עורך הדין בגין רשלנות מקצועית, בטענה כי לו התביעה הייתה מוגשת במועד, הם היו יכולים לקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם להם. עורך הדין טען כי התובעים היו מודעים לתקופת ההתיישנות הממשמשת ובאה, אך בחרו שלא להגיש תביעה מסיבות שונות. עוד טען כי ייצוגו את התובעים אינו כולל הגשת תביעת פיצויים לבית המשפט, וממילא התובעים אינם מעוניינים בהגשת תביעה כזו. בית המשפט מצא כי גרסת התובעים נכונה, וכי עורך הדין אכן התחייב לייצג את התובעים בתביעת הפיצויים ולא הזהיר אותם כי תביעתם תתיישן אם לא תוגש במועד, למרות שהדבר היה ברור לו. רשלנותו של עורך הדין נבעה מכך שלאחר שבית המשפט דחה את בקשתו לשתף את התובעים בתביעה אחרת שכבר נדונה, הוא לא פנה לתובעים באופן אישי והבהיר להם את המצב, ואף לא וידא כי ועד הפעולה, שלטענתו עדכן, אכן העביר את המידע לתובעים. עוד מצא בית המשפט כי עורך הדין "מרדים" את התובעים, ומאפשר להם להאמין כי תקופת ההתיישנות לא תהווה בעיה, למרות שלא כך הדבר. נמצא כי עורך הדין הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובעים. באשר לסוגיית הנזק, קבע בית המשפט כי טענת התובעים כי היו מצליחים לקבל פיצוי אילו הוגשה התביעה במועד, היא סבירה, וכי רשלנות עורך הדין גרמה להם לאבד סיכוי זה. היקף הנזק ייקבע בשלב הבא של המשפט. לבסוף, באשר לחברת הביטוח שביטחה את אחריותו המקצועית של עורך הדין, קבע בית המשפט כי עורך הדין לא גילה לה את האפשרות שהתובעים יגישו נגדו תביעה, כנדרש בפוליסת הביטוח, ולכן הפוליסה אינה מכסה את התביעה הנוכחית. לפיכך נדחתה תביעת התובעים נגד חברת הביטוח. עורך הדין חויב לשלם את הוצאות המשפט של התובעים בגין שלב זה של המשפט.