ע"א 8222/19

תקציר

בבואו לבחון את עניינם של המערערים המבקשים לבטל הסכם הלוואה, בחן בית המשפט טענות לקיפוח לפי דיני חוזים והפרות של תקנות שוק ההלוואות החוץ בנקאיות. המערערים לא הצליחו להוכיח את היסודות הדרושים לדיכוי, כגון מצוקה או ניצול, בין היתר משום שלא הביאו ראיות או ראיות מספיקות. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט קמא, תוך ציון היצמדות פרוצדורלית והדגשת חוסר הכנה ועדויות רלוונטיות מצד המערערים עצמם. אשר לחקיקת ההלוואות החוץ בנקאיות, מצא בית המשפט כי המשיב הפר את חובות הגילוי בהסכם ההלוואה, בכך שלא המציא העתק לפני החתימה והציג מצג שווא לגבי גובה ההלוואה ועלותה. למרות שהטענה המטעה נכשלה בשל היעדר ראיות מספיקות להטעיה, בית המשפט הכיר בצורך לטפל בהפרות לרבות חריגה משיעור עלות האשראי המרבית. חריגה זו הייתה משמעותית, והמשיב טען ללא הצלחה לחוקיותה, תוך שהוא מבלבל את התקנות שבתוקף. ההסכם הוגדר כבלתי חוקי, ועל כן קבע בית המשפט שינויים, במיוחד בהתחשב במצבם הכלכלי והבריאותי של המערערים. הסעד כלל שינוי חוזה, התאמות פירעון והמרת ציפיות ריבית שלא כדין להצמדה ליוקר המחיה, תוך שמירה על שהות מוגבלת בביצוע המשכנתא כדי לאפשר פירעון חובות. העלויות הופחתו, לטובת מצבם המאתגר של המערערים. פסק הדין איזן בין הרתעה בגין אי ציות מבלי להעניש יתר על המידה את המערערים.