ה"פ 5043/05

תקציר

המבקשים ביקשו פסק דין הצהרתי לביטול שומת מקרקעין שערך מינהל מקרקעי ישראל (המשיב) לגבי חלקת קרקע שהוחכרה להם עבור תחנת דלק ושטחי מסחר. על השומה, שקבעה את דמי ההיוון של הקרקע, ערערו המבקשים מכמה טעמים. לטענתם, הקרקע הוקצתה לאביהם המנוח, נכה צה"ל, במסגרת שיקומו, ולאחר מותו הוקנו הזכויות למבקשים שהשכירו את הקרקע בשכירות משנה לחברת דלק, פז. המבקשים טענו כי השומה צריכה לשקף את שווי הקרקע המדולל עקב חכירת המשנה, ואילו המינהל טען כי שווי החכירה העיקרי צריך לעמוד בפני עצמו. לאחר ניסיונות פתרון, מינה בית המשפט שמאי מוסכם למתן חוות דעת אובייקטיבית בנושא. השמאי הציג שתי חלופות: חלופה א' הציעה את שווי כלל הזכויות בקרקע, ואילו חלופה ב' הציעה לחשב את שווי זכות החכירה העיקרית הכפופה לחכירת המשנה. החלופה הראשונה של השמאי העמידה את השווי על 10,020,000 ש"ח, ואילו החלופה השנייה הניבה שווי של 6,233,000 ש"ח. בית המשפט קיבל את החלופה הראשונה, ואימץ את המלצת השמאי כי חוזה החכירה העיקרי ייבחן באופן עצמאי, בהתחשב במכלול הנסיבות לרבות חכירת המשנה והסכמים נלווים נוספים. כמו כן, בית המשפט קבע כי שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם המשפטיות, תוך הכרה בהצלחה החלקית של טענות המבקשים, תוך ציון התעקשותם על עמדה שלא התקבלה. פסק הדין קבע אפוא את שווי החכירה המהוון על 10,020,000 ₪, בהתאם לחלופה הראשונה של השמאי.