ע"פ 6442/02

תקציר

המדינה עתרה להקל בעונשם של שני משיבים, בנימין נחום וידין מישל, שהעסיקו תושבי הרשות הפלסטינית לעבודה בלתי חוקית בישראל. שני המשיבים הורשעו על סמך הודאתם בעבירה על סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל. בית משפט השלום בירושלים גזר תחילה על נחום קנס ומאסר על תנאי, ואילו מישל קיבל עונש קל יותר. המדינה טענה להחמרת הענישה בשל המצב הביטחוני והצורך בהרתעה, רצוי בדמות מאסר בפועל כפי שקבע בית המשפט העליון במקרים קודמים. משכך, ביקשו המשיבים לדחות את הערעור, בנימוק של נסיבות אישיות וכלכליות שונות. בית המשפט, לאחר ששקל את ההשלכות הביטחוניות ואת הצורך בענישה מחמירה כדי להרתיע מפני עבירות מסוג זה, פסק לטובת ערעורי המדינה. השופטים הדגישו כי העבירות מצדיקות מאסר בפועל, שאמור לשמש אמצעי הרתעה. עם זאת, בהתחשב בהודאתם של המשיבים באשמתם ובנסיבות אישיות, החליט בית המשפט לדחות את בקשת המדינה למאסר בפועל. במקום זאת, בית המשפט הטיל עונש שנפגע. בנימין נחום, שביצע שתי עבירות, נידון לחמישה עשר חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשים לריצוי בפועל והיתר מאסר על תנאי. על ידין מישל נגזרו עונשים קלים יותר של חמישה עשר חודשים, עם חמישה חודשי מאסר בפועל, בשל עברו הנקי והעבירה היחידה שביצע. השופטים הורו גם על ריצוי עונשי המאסר באמצעות עבודות שירות, בתנאי שהמפקח על עבודות השירות יסכים. המשיבים יתייצבו שוב בבית המשפט להחלטה על תנאי עבודת השירות. בנוסף, הורה בית המשפט על החזר כל הקנסות ששולמו בעבר על ידי המשיבים.