עב"י 71462-03-23

תקציר

המערערת, שהועסקה בתפקיד בכיר בתאגיד, ערערה על הרשעתה בבית דין משמעתי בעבירה לפי חוק יסודות התקציב ועל חומרת אמצעי המשמעת שהוטלו עליה, שכללו פיטורים מיידיים ופסילה לחמש שנים מעבודה בשירות המדינה ובגופים מתוקצבים. המשיב טען כי יש לדחות את הערעור. העובדות העיקריות לא היו שנויות במחלוקת: המערערת קיבלה תוספת שכר מצטברת שלא כדין של למעלה מ-80,000 ₪, ששולמה לה במשך שש שנים. המחלוקת נסבה על השאלה האם המערערת הייתה מודעת לכך שההטבה שולמה שלא כדין. בית הדין המשמעתי קבע כי המערערת "העלימה עין" מאי חוקיות ההטבה ודחה את טענתה כי היא סבורה שהיא ניתנה כדין. בית הדין לערעורים קבע כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בית הדין המשמעתי. כן נחה דעתו כי מסקנתו של בית הדין המשמעתי כי המערער היה מודע לאי חוקיות ההטבה התקבלה כראוי. באשר לאמצעי המשמעת קבע בית הדין כי לא יתערב בהחלטת בית הדין המשמעתי, אלא במקרים חריגים של חוסר סבירות או חוסר מידתיות. בית הדין מצא כי בית הדין המשמעתי שקל כדין את השיקולים הנדרשים וכי החלטתו לפטר את המערער הייתה סבירה. עם זאת, בית הדין מצא כי בית הדין המשמעתי לא הצדיק די הצורך את חומרת אמצעי המשמעת, ובפרט את הפיטורים המיידיים ואת משך תקופת הפסילה. לפיכך נדחה הערעור על ההרשעה, אך הערעור על גזר הדין התקבל באופן חלקי. פיטוריו של המערער נדחו ליום 1.11.2023, ותקופת הפסילה הופחתה לשנה וחצי.