ת"א 2021/09

תקציר

מר דוד פימה ומר גיורא נפתלי היו בעלי מניות שווים בחברה שבבעלותה אוניית נוסעים. בשל חילוקי דעות בנוגע לניהול האנייה ותחזוקתה, חתמו השניים במרץ 2007 על מזכר הבנות, לפיו פימה תרכוש את מניותיו של נפתלי תמורת 5.5 מיליון דולר. מאוחר יותר באותה שנה, הספינה נטתה על צדה בעת שעגנה ברודוס, מה שהוביל לפינויה ומכירתה לצד שלישי. פימה תבעה אז את נפתלי על החזרת הסכומים ששילם על פי המזכר, בטענה שלא ניתן היה לממש אותם לאחר מכירת הספינה. נפתלי הגיש תביעה נגדית, בטענה שפימה הפרה את המזכר וגרמה לו נזק בכך שניהל את האנייה ברשלנות. בית המשפט קיבל את תביעתה של פימה ודחה את תביעתו הנגדית של נפתלי. השופט מצא כי המזכר בוטל בשל התנהלות הצדדים, שהסכימו במשותף למכור את האנייה, מה שהופך את המזכר למיושן. בנוסף, השופט לא השתכנע מטענותיו של נפתלי בדבר רשלנותה של פימה, וציין כי נפתלי עצמו היה מעורב בניהול האנייה והיה מודע למצבה. השופט הדגיש את הימנעותו של נפתלי מלספק ראיות כלשהן לטענותיו, בעוד עדותו של פימה אמינה. משכך, חויב נפתלי להשיב את הסכומים שפימה שילמה לו על פי התזכיר, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. בנוסף, לאור האופי חסר הבסיס של טענותיו של נפתלי, פסק השופט לפימה הוצאות בסך 100 אלף שקל, כולל שכר טרחת עדים מחו"ל.