ת"א 54827-03-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם שכירות לדירה במושב עזריה, ששכרו התובעים מהנתבעת. התובעים שכרו את הדירה לתקופה שנקבעה בין אוקטובר 2018 לספטמבר 2019, עם אופציה להארכה בשנה נוספת. עם זאת, במהלך תקופת השכירות ביקש הנתבע מהתובעים לפנות את הדירה בשל קשיים מסוימים עמם נקלע. התובעים נאלצו לעבור לדירה אחרת באותו מתחם, בבעלות הנתבעת, תוך שהם משאירים מאחור חלק מחפציהם שכן נאמר להם כי הדבר יהיה זמני בלבד. הנתבע אטם את הדירה המקורית, מה שהוביל לצמיחת עובש ולנזק משמעותי לחפצי התובעים. בית המשפט פסק לטובת התובעים וקבע כי מעשיו של הנתבע היו בלתי חוקיים והפרו את הסכם השכירות. נפסק כי עדותו של הנתבע לוקה בחוסר אמינות, במיוחד באשר לסיבת בקשת התובעים לפנות את הדירה. בית המשפט קיבל את גרסת התובעים לאירועים, לפיה הם התבקשו לעזוב את המקום בשל אי חוקיות הבנייה וגרמו להם להאמין שזה יהיה לזמן קצר בלבד. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובעים הוכיחו די הצורך חלק מנזקיהם, ובראשם הנזק לחפציהם עקב עובש. עם זאת, נזקיהם הנטענים לא הוכחו במלואם, וההערכה שניתנה על ידי שמאי התובעים לא נחשבה אמינה. לפיכך, בית המשפט העריך את נזקי התובעים ב-40,000 ₪. בהתחשב באופיו הבלתי חוקי של החוזה, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים 16,000 ₪ החזרי שכר דירה, 20,000 ₪ פיצויים בגין עוגמת נפש ושכר טרחה נוסף, מה שמביא את הסכום הכולל ל-76,000 ₪. כמו כן חויבה הנתבעת לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין של התובעים, בסך 19,000 ₪. בית המשפט העניק לתובעים זכות ערעור כדין, ופסק הדין היה אמור להימסר לצדדים על ידי המזכירות.