ה"פ 17863-09-11

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של הסכם גירושין ובזכויות הבעלות בנכס הנישואין לאחר הגירושין. בית המשפט מכיר בכך שרישום שינוי כתובת אינו מהווה הוכחה מספקת למגורים בפועל ודוחה טענה זו. כמו כן, היא דוחה את הטענות בדבר משוא פנים מצד עדי המבקשת, ומוצאת את עדותם כנה ואמיתית, במיוחד נוכח הסכם הגירושין המפורט והאותנטי שאושר על ידי בית המשפט. נחה דעתו של השופט כי הגירושין היו אמיתיים וכי העברת הבעלות ברכוש למבקש במסגרת הסדר הגירושין תקפה. פסק הדין מוסיף ובוחן את קדימות העסקאות בסתירה ומסתמך על הלכת אהרונוב, המקנה למבקש זכות מעין קניינית המקבלת עדיפות על פני עיקולים מאוחרים יותר או תביעות של צדדים שלישיים בנכס על פני עיקולים מאוחרים יותר. "המועד הקובע" לכך, לפי פסק הדין, הוא 31.5.99, כלומר כל העיקולים בנכס לאחר מועד זה בטלים, למעט העיקול הראשון של המשיב 4 בשנת 1997. השופטת דוחה גם את הטענות הנוגעות להלוואות ואת החריג שנקבע בפסק דין סיטין, וכן את הטענה כי המבקשת אחראית לחובות בעלה, ומדגישה כי העיקול הוטל רק על חלקו של הבעל בנכס. בנוסף, דוחה השופטת טענה שהעלה המשיב 5 בדבר פשטות הסכם הגירושין ומפרש אותו כהעברת הבעלות למבקש בלבד. בהגיעו למסקנה כי הגירושין לא היו פיקטיביים וכי הסכם הגירושין תקף, מורה השופט על ביטול כל העיקולים בנכס למעט הראשון על ידי המשיב מס' 4. משמעות הדבר היא שהמבקש יכול להירשם כבעלים היחיד של הנכס לאחר הסרת עיקול זה. המשיבים 4 ו-5 נדרשים לשאת בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עורך דין, המתחלקים כמפורט בפסק הדין. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים ומיום 9.8.2013.