ת"א 1154/00

תקציר

התובע, חקלאי שניהל חשבונות בבנק הנתבע, טען כי הבנק הפר את סעיף 7(א) לחוק הבנקאות בכך שהתנה מתן הלוואות ושירותי אשראי בפתיחת תוכניות חיסכון. התובע תבע פיצוי כספי בגין תשלומי הריבית העודפים שנבעו מהפרה נטענת זו. הנתבע טען כי התביעה חסומה בזמן והכחיש את התניית השירותים. בית המשפט מצא כי עילת התביעה של התובעת מוגבלת לתוכניות חיסכון שנפתחו משנת 1984 ואילך. בית המשפט דחה את טענת הגנת ההתיישנות של הנתבע, בקובעו כי הלחץ הכלכלי המתמשך שהפעיל הבנק על התובעת גרם לכך שתקופת ההתיישנות החלה רק בשנת 1996, עת פסק הלחץ. בית המשפט הסכים עם התובע כי הבנק התנה את מתן האשראי בפתיחת תוכניות חיסכון, וקבע כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בעניין זה. בחישוב הנזקים, קיבל בית המשפט את חישובי המומחה מטעם התובעת, שלא סתרו את הנתבעת, ופסק 966,536 ₪ בריבית ששולמה ביתר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית משפטית ממועד הגשת התביעה. כמו כן פסק בית המשפט לתובע פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 25,000 ₪ והורה לנתבעת לשלם לעורכי הדין והוצאות עורכי הדין של התובעים. בהתאם לכך, קיבל בית המשפט באופן חלקי את התביעה והורה לנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הנקובים.