ע"א 749/13

תקציר

הערעור מתייחס להשלכות המס של שני הסכמים עליהם חתמה תדיראן ביחס לחטיבת התקשורת שלה. בשנת 1996 העבירה תדיראן את פעילות החטיבה לחברה בת, תדיראן קשר, תוך שמירה על הזכויות בסימני המסחר ובלוגו של החטיבה, והענקת זכות מוגבלת לשימוש בהם. שלוש שנים לאחר מכן, בעקבות רכישתה של תדיראן קשר על ידי חברה חיצונית, חתמה תדיראן על שני הסכמים: האחד למכירת מניותיה של תדיראן קשר והשני למכירת זכויותיה בשם ובלוגו, לצד הסכם אי תחרות. תדיראן טען כי שני ההסכמים האחרונים היוו מכירת מוניטין, שנשאה שיעור מס נמוך משיעור המס על רווחי הון, ואילו רשויות המס טענו כי המוניטין נמכר כבר בשנת 1996 ולכן הסכמי 1999 אינם כרוכים במכירת מוניטין. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת רשויות המס. עם זאת, השופטת חיות מבית המשפט העליון קבעה כי ההסכם משנת 1996 לא כלל מכירת מוניטין, שכן תדיראן לא נסוגה מעסקי התקשורת ושמרה על קשר הדוק עם חברת הבת. במקום זאת, המוניטין נמכר בשנת 1999, לצד המניות, ולכן יש לייחס את מלוא התמורה בסך 15 מיליון דולר ששולמה על פי ההסכם הנוגע לשם וללוגו למכירת מוניטין. הנשיאה נאור והשופט ג'ובראן הסכימו עם מסקנה זו, והדגישו את חריגותו של המקרה.