ע"מ 50921-01-15

תקציר

פסק הדין דן בנטל ההוכחה בשומה המבוססת על הפרשי הון, ובדרישות להוכחת כספי מזומנים, שטרות, הלוואות מקרובי משפחה והוצאות מחיה. הוא מתעמק גם במרכיב הריבית במשכנתאות, בהכנסות גרושתו של המערער ובתשלומי הביטחון הלאומי. לאחר ששקל גורמים אלה, מוצא בית המשפט כי המערער אינו מסוגל להסביר את גובה הפרשי ההון, המובילים לייחוסם אליו כהכנסה מעסק. פסק הדין מתייחס גם להערכה הכלכלית, לרבות היחס בין הערכת הפרשי ההון להערכה הכלכלית, ולאופן קביעת השומה. השופט מציין כי אומנם נפלו בשומה הכלכלית פגמים, אך אין בה כדי לפסול את השומה העיקרית על בסיס הפרשי הון. ההערכה הכלכלית היא הערכה תומכת בלבד. השומה החלופית, שנערכה בשנת 2014, סבירה ומתבססת על נתוניה העסקיים של המערערת, למרות שימוש בנתונים משנים מאוחרות יותר משנות המס הנדונות. השופט פוסק לטובת המשיב, ומייחס למערער הכנסה נוספת בסך 477,406 ₪, שתחולק שווה בשווה על פני שנות המס. הכנסה זו נחשבת כהכנסה עסקית, וחלות עליה הוראות סעיף 191ב לפקודת מס הכנסה. השופט מחליט שלא לפסוק הוצאות משפט למי מהצדדים.