ת"א 8997-11-12

תקציר

השופט פסק לטובת התובעים והורה לחברת הביטוח לשלם לתובעים 395,892 ₪ בחלקים שווים בין המוטבים, בתוספת הפרשי הצמדה וריביות שנצברו ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן חויבה חברת הביטוח לשלם 25 אלף שקל שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. מדובר בשלוש פוליסות ביטוח שרכש המנוח מחברת הביטוח הנתבעת. המוטבים, התובעים, טענו כי המנוח לא קיבל את פוליסות הביטוח ולכן לא הכיר את התנאים, לרבות ההחרגות שחלו בשלוש השנים הראשונות לפוליסה. חברת הביטוח טענה כי הפוליסות נמסרו למבוטחת וכי היא מודעת לתנאים. השופטת קבעה כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה כי מסרה את הפוליסות למבוטח והבהירה את התנאים ובעיקר את ההחרגות. השופטת קיבלה את גרסת התובעים לאירועים, וקבעה כי חברת הביטוח לא עמדה בהתחייבויותיה על פי החוק. לדברי השופטת, חובותיה של חברת הביטוח כללו מסירת פרטי הפוליסה למבוטח, הדגשת מגבלות החבות והתנהלות בתום לב במהלך המשא ומתן. חברת הביטוח גם לא הביאה כל ראיה לכך שהפוליסה הומצאה עבור המוטב. השופטת הדגישה כי אי קריאת הפוליסה על ידי המבוטח אינה פוטרת את חברת הביטוח מחובותיה. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי השיחות בין נציגי חברת הביטוח לבין המבוטח והמוטב לא הצביעו על היכרות ממשית עם תנאי הפוליסה, ובפרט על ההחרגות. ההסברים שניתנו היו מעורפלים ולא עקביים ולא עמדו בסטנדרט הנדרש לחריגים לכיסוי ביטוחי. השופט ציין כי פוליסת הביטוח היא ייחודית, ומכוונת לאנשים עם מצבים רפואיים ידועים, מה שהגדיל את חובת חברת הביטוח להבהיר את התנאים בצורה ברורה. בסיכומו של דבר, הגיע השופט למסקנה כי חברת הביטוח לא עמדה בהתחייבויותיה וכי אין בסיס עובדתי או משפטי לדחיית טענות התובעים.