בג"צ 191/65

תקציר

העותר, הסובל מפעילות יתר של בלוטת התריס, הגיש לבית המשפט ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי חוק נכים מרדיפות הנאצים. המועצה הכירה במוגבלותו של העותר, אך העריכה אותה בשיעור של 20%, דבר שהעותר חלק עליו. נקודת המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנות החלטת הדירקטוריון, ובפרט האם ההחלטה התייחסה ליתר פעילות בלוטת התריס והשלכותיה כמום אחד או כמספר פגמים נפרדים. לאחר בחינה מדוקדקת של ההחלטה והתקנות הרלוונטיות, מצא בית המשפט כי הדירקטוריון התכוון להכיר בפגם אחד. בית המשפט קיבל את החלטת הדירקטוריון ודחה את העתירה. השופטים מתחו ביקורת על הניסוח הלקוי של המועצה שגרם לאתגרי פרשנות מיותרים. הם הבהירו כי בעוד שניתן להכיר במומים מרובים, כולל אלה הנובעים מפגמים ידועים, ההשלכות של פעילות יתר של בלוטת התריס במקרה זה אינן פגמים נפרדים אלא חלק מהמחלה עצמה. על פי המומחיות הרפואית, השלכות אלה היו ביטוי מוחשי לחומרת מחלת הבלוטות של העותר. לכן, דרגת נכות אחת הייתה מתאימה.