ת"פ 5093/05

תקציר

הנאשם, עורך דין במקצועו, הורשע בכך שקיבל במרמה כ-4 מיליון שקל מחבר ולקוח לשעבר בנסיבות מחמירות. כתב האישום מייחס לנאשם טענה כוזבת בפני המתלוננת, כי הוא יכול להשקיע כספים אצל לגזיאל מסוים, שייתן לה ריבית גבוהה. במהלך השנים 1998-2001 לווה הנאשם מהמתלונן סכומי כסף משמעותיים, על בסיס טענת שווא זו. היא גם נמנעה מליידע את המתלונן על פסק דין לטובתו בתיק אחר, והסדירה את התיק ללא ידיעתו. הנאשם ניצל באופן שיטתי את אמונה של המתלוננת, שהייתה גם חברה וגם לקוחה, והשתמש בכספים לצרכיה האישיים. הסדר הטיעון הושג לאחר שמיעת עדי התביעה וחקירתם הנגדית, ולכן הזמן השיפוטי שנחסך לא נלקח בחשבון בגזר הדין. בהתחשב במכלול הנסיבות, פסק השופט לטובת האינטרס הציבורי, המחייב ענישה מחמירה ומרתיעה. על הנאשם נגזרו שלוש שנות מאסר, קנס של 100 אלף שקל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. עונש המאסר נדחה ל-30.5.2006, בערבות של 200,000 ₪ והפקדה במזומן של 50,000 ₪, והקנס חויב להיות משולם בשני תשלומים.