על"ע 5/77

תקציר

עו"ד שלמה בר-אדון הורשע על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים בשורה של סעיפים של התנהגות מקצועית בלתי הולמת. סעיפי האישום כללו אי שמירה על כבודו של מקצוע עריכת הדין, התנהגות בלתי הולמת ושידול לקוחות באופן בלתי הולם. בית המשפט המחוזי גזר עליו חמש שנות השעיה, אך הן בר-אדון והן הוועדה המחוזית של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים ערערו על החלטה זו. בר-אדון טען לעונש קל יותר, ואילו הוועדה ביקשה עונש מחמיר יותר - ובפרט הרחקה מהלשכה. בית הדין הארצי למשמעת דחה את ערעורו של בר-אדון אך אישר את החלטת הוועדה והורה על הרחקתו מהלשכה. החלטה זו התבססה על מעורבותו הענפה בשוחד ובשחיתות הנוגעים לבקשות לרישיון מונית. בר-אדון, בקנוניה עם עו"ד צבי סתי, שהיה חבר בוועדת הערר למוניות, עסק בהטעיה שיטתית ובמתן שוחד למבקשים. חומרת מעשים אלה, שכללו זיוף וניצול אמון הלקוחות, נשקלה על ידי בית המשפט כמצדיקה את עונש ההרחקה. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שדחה אף הוא את ערעורו של בר-אדון, תוך הדגשת חומרת מעשיו והאינטרס הציבורי בשמירה על טוהר המידות של מקצוע עריכת הדין. בית המשפט העליון קבע כי העונש ההולם היחיד הוא פסילה לצמיתות, תוך שימת דגש על אופיין המתוכנן והמתוחכם של עבירותיו של בר-אדון, הפוגעות במערכת המשפט. פסק הדין כלל הוראות לפרסום והוצאות, ובר-אדון הורחק לצמיתות ממקצוע עריכת הדין.