ה"פ 6733-11-08

תקציר

המבקש טען כי אביו רכש חלקת אדמה משני אנשים, אורסאן וסלמאן – אבותיהם המנוחים של המשיבים – בשנת 1962. המבקש ובני משפחתו מחזיקים בקרקע מאז הרכישה, נוטעים עצי זית ומתייחסים אליה כמקובל לבעלים. טענה זו נתמכה במספר עדים, ובהם בנו הבכור של אורסן, אשר עדותו אימתה את גרסתו של המבקש בדבר עסקת מכר. בנוסף, הודו שלושה מתוך ארבעת המשיבים כי המכירה בוצעה וכי יש לרשום את המבקש כבעלים של הקרקע. המשיב הנותר, לעומת זאת, חלק על הטענה, וטען כי לא הייתה עסקה כזו. בית המשפט מצא את גרסת המבקש משכנעת יותר, וסבר כי אביו של המבקש אכן רכש את הקרקע, לרבות חלקו של המשיב המתנגד, והחזיק בה מאז המכירה. בית המשפט גם לא מצא חוסר תום לב מצד המבקש וראה בהודאות המשיבים ראיה משמעותית. מאחר שהעסקה התרחשה לפני חקיקת חוק המקרקעין, הפנה בית המשפט לחוק סדר הדין האזרחי העות'מאני, שדרש ראיות בכתב לעסקאות מסוימות. אף שלא הוצגה ראיה בכתב למכירה, קיבל בית המשפט כי עקרון תום הלב ו"זעקת ההגינות" יכולים לגבור על דרישת הכתב בנסיבות חריגות. נוכח הראיות והעדויות, פסק בית המשפט לטובת המבקש, התיר לו להגיש פסק דין עם פרטי אביו המנוח והתיר לו לנהל הליך נפרד לביסוס מתנת המקרקעין מאביו. המשיב המתנגד חויב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המבקש.