ע"מ 1156/09

תקציר

המערערת התקשרה באמצעות משרד הקליטה בהסכם עם עמידר לאספקת 200 יחידות דיור, אך קיבלה היתר לבנות רק 150. המערערת הכינה ובנתה על בסיס התכניות המאושרות. המערערת ועמידר חתמו על הסכם אכלוס, לפיו המערערת תספק שירותי דיור לעמידר. לאחר מכן חתמה המערערת על הסכמים ישירים עם דיירים שהופנו על ידי עמידר למגורים בלבד. המערערת טענה כי ההסכם עם עמידר היה למתן שירותי דיור וכי יש לראות את אופי העסקאות כפטורות ממס לפי סעיף 31(1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ה-1975, כשכירות למגורים. המשיב טען, לעומת זאת, כי ההסכם בין המערערת לבין עמידר הוא להשכרת דירות מגורים ולכן חייב במס. בית המשפט הסכים עם המשיבה, וקבע כי מהות העסקה הייתה השכרה של אשכול הדיור לעמידר, שהשכירה את הדירות לשוכרים. פסק הדין בערעור אזרחי 2291/07 תמך בעמדה זו והעובדה שהמערערת ראתה את העסקה כחייבת במס וניכתה מס תשומות איששה פרשנות זו. לפיכך, הערעור נדחה. המערערת הייתה אמורה לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך הדין בסך 10,000 ₪, בתוספת ריבית סטטוטורית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.