תא"מ 40972-09-14

תקציר

פסק הדין נוטה לטובת התובע, שתבע פיצויים לאחר תאונת דרכים. האחריות לתאונה יוחסה בעבר לנהג הנתבע בחלוקה של 85%-15%. המחלוקת העיקרית בפסק דין זה היא עלות הנזקים לרכבו של התובע, אותה תובע התובע באמצעות חוות דעת שמאי. התובע, אדם פרטי, תיקן את רכבו במוסך פרטי אך לא שמר את הקבלות. הנתבעים טענו כי עלויות התיקון בפועל של התובע היו נמוכות מהערכת השמאי, ולכן על התובע לספק הוכחות לתשלום לצורך קבלת הפיצוי. עם זאת, השופט קבע כי בניגוד לעסקים שעשויים ליהנות מעלויות תיקון נמוכות יותר, אנשים פרטיים כמו התובע אמורים לתקן את רכבם בעלות המשוערת. השופט קיבל את טענת התובעים כי הם אכן נשאו בהוצאות שפורטו על ידי השמאי. מאחר שהנתבעים לא ערערו על הערכת השמאי ולא הציגו ראיות סותרות, עליהם לפצות את התובע על פי הערכת השמאי, בסך 8,627 ₪. סכום זה כולל הצמדה וריבית, שכר טרחת עורך דין ומע"מ בשיעור של 17.55%. עוד הדגישה השופטת כי הבסיס לפיצוי הוא כתב התביעה של התובע, שכלל את שכר טרחת השמאי, וציינה כי פסק הדין לא מנע מהנתבע לערער כדין.