תו"ב 60219-05-17

תקציר

הנאשמים הואשמו בבנייה ושימוש במחסן ללא היתר הבנייה הנדרש. הקרקע עליה הוקם המחסן הינה בבעלות משותפת של הנתבעים ושכניהם. טענת ההגנה המרכזית הייתה כי המחסן נרשם בבקשת היתר שהגיש השכן בשנת 2002 ולכן היה לנתבעים היתר בנייה כדין. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי בקשה להיתר שהגיש בעלים אחד אינה מהווה היתר לבעלים האחר, במיוחד לאור העובדה שהבקשה התייחסה במפורש למחצית הקרקע של השכן בלבד. הנתבעים גם לא הציגו כל ראיה לכך שניתן היתר להם, או לבעלים הקודמים, על סמך בקשת השכן. כמו כן, בדיקת הקרקע העלתה כי הקמת המחסן לא הייתה בהתאם להיתר. הנאשמים גם נמנעו מלזמן את השכן או את הבעלים הקודמים להעיד, דבר שבית המשפט פירש כחיזוק לטענת התביעה. עוד נטען כי לתביעה לקח זמן רב מדי להגיש את כתב האישום, דבר שפגע ביכולתם של הנאשמים להתגונן. בית המשפט הכיר בכך שכתב האישום הוגש באיחור של שלוש שנים לאחר סיום החקירה, אך לא ראה בכך שיהוי משמעותי שיפגע בעניינם של הנאשמים. בסופו של דבר, בית המשפט מצא את הנאשמים אשמים מעבר לכל ספק סביר בביצוע עבודות בנייה ושימוש במחסן ללא ההיתר הנדרש.