רע"א 3196/18

תקציר

בית המשפט בחן את תקופת ההתיישנות לגבי מקרה של פגיעה מינית, והתמקד בשאלה האם חריגים יכולים להאריך את תקופת ההגשה מעבר לשבע השנים הרגילות, בפרט לפי סעיף 18א לחוק ההתיישנות. חריג זה מכיר באתגרים הניצבים בפני נפגעי עבירות מין בהתייצבותם, ולעתים קרובות מעכב את חשיפתם בשל חסמים רגשיים וחברתיים. בית המשפט ציין את הרציונל להארכת ההתיישנות במקרים של עבירות מין, במיוחד עבור קטינים, אך קבע כי הארכה זו אינה חלה על גורמים מעבר לעבריין הישיר, כמו גופים ממלכתיים או תאגידיים. המקרה הנדון עסק בטענות נגד מד"א (מגן דוד אדום), שנטען כי טיפח סביבה לא בטוחה. עם זאת, בית המשפט קבע כי מד"א לא היה מעורב ישירות בעבירה, ולכן מחוץ לתחום תקופת ההתיישנות המוארכת לפי סעיף 18א, המכוונת בעיקר לעבריינים ישירים. פסק הדין הכיר בכך שהרשלנות הנטענת של מד"א אמנם חמורה, אך אין בה כדי להכשיר אותה כמשתפת פעולה "בידיעה ובמכוון" בהתעללות. השופטת ברק-ארז הדגישה כי המדיניות המשפטית סביב תקופת ההתיישנות משתנה באופן גלובלי, כאשר פעמים רבות שיקול הדעת נותר בידי המחוקק לאזן בין האינטרסים. לפיכך התקבל הערעור, והתביעה נגד מד"א נדחתה בשל התיישנות, תוך הדגשה כי תידרש פעולה חקיקתית לשינוי המסגרת המסדירה תרחישים כאלה.