ע"א 2555/98

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של שטר מתנה שנעשה בין המנוח, משה בן יאיר, לבין הרב אליהו אברג'יל. השטר נגע לזכויות החכירה בדירתו של בן יאיר ונוסח זמן קצר לאחר שעבר לבית אבות. השאלה המרכזית היא האם שטר המתנה, שנוסח על פי הדין העברי, תקף גם על פי הדין האזרחי. פסק הדין בוחן את ההיבט ההלכתי של המתנה ומוצא כי הנוסחה בה נעשה שימוש אמנם שונה מהנוסחה המסורתית, אך אין בה כדי לפגוע בתוקפו של המעשה. עם זאת, שטר המתנה עשוי לעורר בעיות הלכתיות אחרות, אם כי הן אינן מרכזיות בעניין. בית המשפט האזרחי מכיר בהסכמת הצדדים לפעול על פי הדין העברי, אך מציין כי דין המדינה גובר בעניין זה. על פי הדין האזרחי, שטר המתנה אינו תקף שכן הוא לא נרשם כנדרש בחוק. בית המשפט בוחן גם את תחולת חוק הירושה על העסקה ומוצא כי המתנה, שנועדה לתקן את המקבל רק לאחר מותו של הנותן, הייתה צריכה להיעשות בצוואה על פי החוק. המתנה נחשבת אפוא לצוואה ועליה לעמוד במבחני התוקף של צוואה. מאחר והנמען, הרב אברג'יל, היה מעורב בניסוח שטר הירושה, הוא נחשב פסול לפי סעיף 35 לחוק הירושה. לפיכך, גם ייפוי הכוח שנועד להבטיח את ביצוע השטר בטל. הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחה, והערעור שכנגד בדרישה לפינוי הדירה מתקבל. הרב אברג'יל נדרש לפנות את הדירה ולשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.