ת"א 979/00

תקציר

התובע, שהיה בן 16.5, נפצע קשה בתאונת דרכים והגיש תביעת נזיקין נגד הנתבעים. המחלוקת העיקרית בתיק הייתה באשר לקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו הנפשי של התובע. בית המשפט מינה שני מומחים, נוירולוג ופסיכיאטר, כדי להעריך את מצבו של התובע. הנוירולוג מצא כי לתובע נגרמה פגיעת ראש משמעותית בתאונה ונקבע לו נכות נוירולוגית זמנית. הפסיכיאטר מצא כי התאונה גרמה לירידה מסוימת ביכולותיו של התובע מעבר לליקויים הבסיסיים מהם סבל לפניה. בהמשך, חלה הידרדרות במצבו הנפשי של התובע והוא אובחן כסובל מהפרעה פסיכוטית. הפסיכיאטר הגיש חוות דעת נוספת בנוגע למצבו הנפשי של התובע ומצא כי התאונה תרמה 50% לנכותו הנפשית. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של הפסיכיאטר בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין מחלת הנפש של התובע. בית המשפט קבע את נכותו הנפשית של התובע לאחר התאונה בשיעור של 70% ואת נכותו הנפשית הצמיתה עקב התאונה בשיעור של 35%. באשר לנכותו הנפשית של התובע טרם התאונה, קבע בית המשפט כי אין תשתית ראייתית ולכן אין להתחשב במצבו הנפשי של התובע טרם התאונה בקביעת כושר השתכרותו לפני התאונה. עוד קבע בית המשפט כי יש לחשב את אובדן כושר ההשתכרות של התובע על בסיס ההנחה שגיל עבודתו הוא 62 שנים ופסק לו 614,034 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעבר ו-1,608,160 ש"ח בגין הפסד השתכרות עתידי. בית המשפט פסק לתובע 70,000 ₪ עבור סיוע לצד שלישי בעבר, 151,000 ₪ עבור סיוע עתידי לצד שלישי, 28,500 ₪ עבור תרופות בעבר ובעתיד, 30,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד ו-236,215 ₪ עבור כאב וסבל. מסכום הפיצוי הכולל ניכה בית המשפט את קצבת הנכות הכללית ואת התשלומים התכופים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי והורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 2,119,747 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.