הפ"ב 2860-10-18

תקציר

פסק הדין מבטל חלק מפסק בורר בשל חריגה מסמכות הבורר. עניינה של עסקת מקרקעין וסכסוך על דמי תיווך בין המערער, נסאר, לבין המשיב, כהן. נסאר טען כי הוא זכאי לשכר הטרחה על בסיס שני הסכמי תיווך. כהן טען תחילה כי נסאר לא היה הגורם האפקטיבי בעסקה וכי הפר בין היתר את חובת האמונים שלו. עם זאת, במהלך דיון הבוררות טען כהן במפתיע כי הסכמי התיווך מגבילים את תשלום שכר הטרחה לאישור הסכמי שכירות ספציפיים, דבר שלא התקיים. טענה חדשה זו לא הוצגה בכתבי הטענות שלה ולא בתצהירי העד המרכזי שלה, והיא פגעה באופן משמעותי בנסאר, שלא הצליח להתייחס אליה ביעילות. הבורר קיבל את טענתו החדשה של כהן ודחה את תביעתו של נסאר, מה שהוביל אותו להגיש בקשת ביטול. בית המשפט מצא כי הבוררת חרגה מסמכותה בכך שסטתה מכתבי הטענות ופירשה את הסכמי התיווך באופן שונה מכוונתם של הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בסיכומיהם. בנוסף, קבע בית המשפט כי לא ניתנה לנסאר הזדמנות הוגנת להגיב לטיעון החדש של כהן. כתוצאה מכך, ביטל בית המשפט באופן חלקי את פסק הבורר, תוך הכרה בזכותו של נסאר לדמי התיווך המוסכמים גם אם זכויות החכירה נרכשו באמצעות מימוש זכות הסירוב הראשונה. פסק הבוררות הוחזר לבורר להשלמתו. בנוסף, חויבו המשיבים לשאת בהוצאות המערערת, לרבות שכר טרחת עורך דין, ובכל הוצאות שייגרמו לבורר בהליך הבוררות ההמשך.