ע"א 362/07

תקציר

המשיב, שנורה ברגלו על ידי צה"ל בשנת 1994, תבע את המערער בגין רשלנות, תקיפה והפרת חובה חקוקה בשנת 1998. בית משפט קמא קיבל את התביעה, והביא את המערער לערער על ההחלטה. בערעור נטען כי היה על בית המשפט לדחות את התביעה על הסף לאחר שנדחתה גרסת המשיב לאירועים, וכי רשלנותו של המשיב עצמו תרמה לירי. המערער הציג גרסאות שונות לאירועים הנדונים, אשר יצרו סתירות שבית משפט קמא נדרש להכריע בהן. בית המשפט מצא אמנם כי גרסתו של המשיב אינה אמינה, אך גם הגיע למסקנה כי גרסאותיו של המערער אינן עקביות ואינן אמינות. הגורם המכריע בקביעת העובדות היה יומני המבצעים, שתמכו בטענת המשיב כי נורה ללא הצדקה. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת המערער כי החיילים ירו במשיב במכוון בניגוד לפקודות, שכן היומנים לא הצביעו על פעולה מכוונת כזו. באשר לטענת הרשלנות התורמת קבע בית המשפט כי התנהגותו של המשיב הייתה בלתי סבירה אך לא הצדיקה את הירי. עם זאת, היא ייחסה למשיב אשם תורם בשיעור של 25%, והפחית את סכום הפיצוי ל-300,000 ₪. השופטת א' פרוקצ'יה והשופט י' דנציגר הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופט א' רובינשטיין.