עב"ל 571/09

תקציר

למרות שהמערערת ערערה על ביטול פסק דינו של בית הדין האזורי, שופטי המוסד לביטוח לאומי החליטו לדחות את הערעור, אם כי מטעמים שונים מאלה שצוינו בפסק דינו של בית הדין האזורי. שאלת המפתח במקרה זה היא איזו גרסה של תקנה 15 יש להחיל במקרה זה – זו שגובשה בעת פגיעתו של המערער או הגרסה המתוקנת. השופטים מסכימים עם ההנמקה בפסק דין קודם, בעניין בן אלטה, הקובע כי יש לדון בתחולתה של תקנה 15 כפי שגובשה בעת שהוועדה נדרשת לדון בתחולתה, שהיא במקרה זה שנת 2008. לפיכך, בהתאם להוראות המעבר של התיקון משנת 2000, יש להחיל במקרה זה את הנוסח המתוקן של התקנה. על פי תקנה 15 המתוקנת, על הוועדה לבחון האם המערער מסוגל לחזור לעבודה והאם חלה ירידה משמעותית בהכנסותיו. אין חולק כי המערער לא ערער על החלטת הוועדה בעניין הראשונה, ומשכך לא מילא אחר התנאים הדרושים להפעלת התקנה. זאת ועוד, הגם שטענות המערער ביחס לטענותיו בדבר רכיבי שכרו ששולמו במטבע חוץ טרם פציעתו תקפות, מסכימים השופטים עם קביעת בית הדין האזורי כי מאחר שהמערער לא ערער על החלטת הוועדה כי נבצר ממנו לחזור לעבודה, אין צורך להורות לוועדה לבחון מחדש את החלטתה. לבסוף, התייחסו השופטים בקצרה לסוגיית "תקופת ההתיישנות" של התביעה ולא מצאו כל הצדקה לטענות המוסד לביטוח לאומי. הנה כי כן, חרף כמה טענות תקפות שהציג המערער, הערעור נדחה בשל אי התקיימותו של תנאי מכריע להפעלתה של תקנה 15.