בג"צ 731/86

תקציר

במקרה דנן נדחתה העתירה, והעותר נדרש לשלם לכל משיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪, בכפוף לריבית והצמדה עד שישולם. צו הביניים עומד בתוקפו לעשרה ימים. השופט ש' לוין דן בחלוקת הסמכויות בין בג"ץ לבין גופים שיפוטיים אחרים, תוך הדגשת האתגר המתמשך של קביעת עקרונות מדויקים לחלוקה זו. מאז פסק דינו של השופט ויתקון בבג"ץ 492/79, התפתחה הפסיקה לערב יותר ויותר בתי משפט מוסמכים, ולא בג"ץ, בהכרעה בענייני המשפט הציבורי. דוגמאות לכך כוללות החלטות המאפשרות לבתי משפט אזרחיים להעניק סעד הצהרתי בתיקי משפט ציבורי, כגון חוקיות הארנונה ופעולות של גופים סטטוטוריים. בית הדין לעבודה ובית הדין המחוזי הוכרו כבעלי סמכות בנושאי משפט ציבורי בתחומי שיפוטם, כגון ביקורת על סמכות הממשלה ושמיעת עתירות אסירים. לוין טוען כי בתי משפט רגילים הדנים במשפט ציבורי ומנהלי אינם צריכים עוד להיתקל בהתנגדות. הוא מסכים עם השופט ברק בחיזוק בתי המשפט הרגילים במגזרים אלה וסבור שאסור לבג"ץ מונופול על גופים מורכבים כמו חברת החשמל, במיוחד כאשר מדובר בהליכים שיפוטיים כמו הערכת ראיות. לוין אינו רואה צורך להגדיר בעתירה זו את היקף המשפט הציבורי החל על חברת החשמל, שכן ברור כי הן בג"ץ והן בית המשפט המחוזי יכולים להתייחס לטענות העותרים. השופט א' גולדברג מסכים ומדגיש כי אופייה הייחודי של חברת החשמל מחייב יישום שני אמות המידה שהתווה השופט ברק. לפיכך, בהתאם לפסק דינו של השופט ברק, העתירה נדחית.